פסק-דין בתיק ת"ק 18103-09-12

הרקע והצדדים

1.       התביעה עניינה תאונת דרכים ביום 05.05.2012 בחניון מתחם הסינמה סיטי בראשון לציון.

2.    התובע 1 הינו בעל הרכב שנפגע, והתובעת 2 היתה הנהגת בזמן התאונה. לטענת התובעת, כאשר הגיע הנתבע מימינה, הוא נכנס לצומת בלי להסתכל לכיוונה ופגע ברכב התובע בצדו הימני.

התובעים עתרו לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו ברכב על פי חוות דעת שמאי על סך 16,756 ש"ח, שכר טרחת שמאי על סך 928 ש"ח, בגין ירידת ערך בשיעור של  5% - סך 5,900 ש"ח, בגין עוגמת נפש וטרחה 1,000 ש"ח ובסך הכל 24,584 ש"ח.   

3.         לגרסת הנתבע במהלך יציאתו מהחניון עצר את רכבו, כאשר לפתע קיבל מכה בצדו השמאלי של רכבו. לטענתו התובעת סטתה מנתיבה בעת ששוחחה בפלאפון ובכך גרמה לתאונה.

4.     בדיון שנערך בתאריך 23.12.12 העידו הצדדים בפני. התובעת טענה כי נסעה ישר והוסיה כי "יכול להיות שעברתי מעט לנתיב הנגדי כדי לעקוף את המכוניות ואת הולכי הרגל". עובדה זו התובעת לא ציינה בכתב תביעתה.

התובעת הציגה לבית המשפט תמונה שצילמה בפלאפון מיד לאחר התאונה. לפיה נראה כי רכב הנתבע עומד בנתיב השמאלי של הכביש כאשר הוא בולט (מגבול המראה) לתוך נתיב הנסיעה השמאלי מכיוון נסיעת התובעת. הנתבע אישר את מיקום הרכבים כפי שהוצגו על ידי התובעת.

הנתבע הדגים בעזרת מכוניות צעצוע שהתובעת עברה לנתיב השמאלי כאשר היתה מול רכבו. לטענתו לא ראה את התובעת מגיעה מצד ימין, אלא הוא ואמו הסתכלו שמאלה, אך בהמשך טען שהסתכל גם ימינה בטרם יצא לתוך הצומת.

בדיון העידה גם אם הנתבע, לפיה בעת התאונה ישבה לצד הנהג והסתכלה שמאלה. לטענה התובעת נסעה במהירות גבוהה וזאת לפי המכה החזקה ברכב.

דיון והכרעה

5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, שכן למרות האחריות המוטלת על הנתבע, גם לתובעת אחריות ממשית לאירוע ולתוצאותיו.

6.    אחריות הנתבע

אין חולק כי הנתבע נכנס עם רכבו לתוך הדרך החוצה, עוד לפני אירוע התאונה. התובעת הציגה בפניי במהלך הדיון תמונות שצילמה בטלפון הנייד שלה, בהם נראה רכב הנתבע כאשר הוא בולט לתוך הכביש בו נסעה התובעת, וזאת באופן משמעותי. הנתבע אישר בעדותו כי מיקום רכבו בתמונות שצילמה התובעת מייצגות את מיקומו בעת התאונה.

כניסה זו לתוך דרך חוצה מבלי לוודא שהדרך פנויה משני הכיוונים גרמה לסיכון אשר התממש באירוע התאונה נשוא התביעה.

יתרה מזו, הנתבע אמנם העיד כי הסתכל גם ימינה לפני יציאתו לצומת, וכי גלש באיטיות לצומת לאחר שווידא שהדרך היתה פנויה, אולם בדיעבד ברור שהתובעת הגיעה מימינו - ואף אם  נסעה במהירות העולה על הסביר בנסיבות המקום, עדיין היה הנתבע חייב לשים לבו אליה, להבחין בה ולהימנע מכניסה לצומת עד לאחר שתחלוף התובעת.

לעניין זה יצוין כי גם עדותו של אם הנתבע מתיישבת עם האמור, שכן העדה הבהירה שכל תשומת לבה היתה נתונה לתנועה משמאל (חרף העובדה שישבה מצד ימין של הרכב) וניתן לסבור כי  בדומה עשה כך גם הנתבע. העדה אישרה שהרכב החל בכניסה לתוך הצומת לפני התאונה.

7.    אחריות התובעת

ראשית, התובעת הודתה כי עברה לנסוע בנתיב הנסיעה השמאלי, הנגדי לכוון נסיעתה, למרות שלא ציינה עובדה זו בכתב התביעה חרף כך שהיא מהותית וחשובה בנסיבות המקרה. זאת ועוד, התובעת לא ציינה כי ראתה את הנתבע בכל שלב שהוא של הנסיעה לפני הפגיעה בתאונה עצמה - למרות שלדבריה הגיע משמאלה ועולה כי היה קרוב מאד אליה כאשר היא עברה ליד היציאה ממנה הגיע הנתבע.

מדברים אלה עולה שהתובעת נסעה ללא תשומת לב ראויה לנעשה בדרך משמאלה, וללא שהביאה בחשבון כי ייתכנו סיכונים גם מצד שמאל - וכל מעייניה היו נתונים להפרעות בנתיב הנסיעה הימני (היחיד) ובאופן עקיפת המפגעים שבדרך.